שבר בכף היד – שברים בשורש היד קורים בדרך כלל כאשר המטופל מועד ומנסה להגן על ראשו בכך שידיו מושטות לפנים אל עבר הקרקע ומנסות לבלום את החבלה.

שברים בשורש היד שכיחים בקרב צעירים בחבלות ספורט, חבלות סקי, תאונות דרכים  ובאוכלוסיה המבוגרת שברים בכף היד שכיחים באלו הסובלים אוסטיאופורוזיס.

קיימת חשיבות רבה לאבחון מוקדם של חבלות לשורש היד היות ואיחור באבחנה עלול לגרור אחריו מוגבלות בתפקוד וכאב.

תסמינים

במטופל עם שבר בכף היד או שורש היד יתכן כי יסבול מהתסמינים הבאים- כאבים בהנעת אצבעות או שורש היד, נפיחות , רגישות במגע, סימני חבלה, עיוות של הגפה, הגבלה בתנועות, תחושת קור, נימול אצבעות.

בדרך כלל, פציעות בכף היד ושורש היד מטופלות ראשונית במחלקה לרפואה דחופה או מוקדי החרום שם תבוצע הערכה ראשונית , הדמיה וקיבוע לפי הצורך.

בפגישה עם כירורג כף יד יהיה עליך לדווח על משלח ידך, היד השלטת, מקצוע, מחלות רקע ,פציעות קודמות,תחביבים. כמו כן תשאל/י לגבי מנגנון הפציעה והמגבלה ממנה את/ה סובל/ת כעת.

במהלך הבדיקה של כירורג כף היד, תבוצע הערכה של האזור הפגוע. יתכן כי הבדיקה אינה נעימה ומכאיבה. ההערכה של כירורג כף היד כוללת- מיקום אזור הרגישות המקסימלית , בדיקת טווח התנועה, הערכה של עיוות הגפה, הערכה של מערכת העצבים וכלי הדם, בדיקה של מערכת השרירים והגידים.

בדיקות עזר

 הערכה רנטגנית של הגפה הפגועה הינה חשובה מאוד לאבחנה והחלטה על הטיפול.

צילום רנטגן- שימוש בצילומי רנטגן הם כלי חשוב להערכה של השבר וקבלת החלטה על דרך הטיפול. צילומי הרנטגן מהווים מעקב טוב אחר השבר ועמדת השבר. ניתן לבצע הערכה של השבר דרך יד מגובסת.

CT – טומוגרפיה ממוחשבת של שורש היד מסייעת לכירורג כף היד לזהות שבר בכף היד שלא אובחן בצילום. לעיתים, יש צורך בהשלמת הדמיה על ידי CT כדי לאפיין את השבר בשורש היד ולסייע בהחלטה על אופן הטיפול בשבר.

MRI – של שורש היד מאפשר לקבל אינפורמציה על פגיעות רצועתיות הנלוות לשברים בכף היד. ניתן לקבל בMRI אינפורמציה לגבי חיות העצם בחבלות ישנות לעצמות שורש היד.

מיפוי עצמות- בבדיקה זו מוזרקת לדם כמות קטנה של חומר ניגוד רדיואקטיבי. חומר זה מועבר לכל חלקי הגוף ע"י מחזור הדם. החומר הרדיואקטיבי מתרכז באזורי חבלה/ דלקת נקלט ע"י מצלמה הסורקת את גוף הנבדק. מיפוי עצמות עוזר לאבחן חבלות/ שברי מאמץ שלא ניתן לזהותם בצילומי רנטגן רגילים.

טיפול

לאחר האבחנה של השבר, הרופא מבצע הערכה של עמדת השברים. במידה ועמדת השברים אינה תקינה . הרופא ינסה לבצעה העמדה של השבר ע"י מניפולציה של הגפה לקבלת עמדה תקינה של השבר .פעולה זו נקראת רדקוציה. הרדוקציה כרוכה בכאב, לפיכך, יסתייע הרופא בדרכים להפחית כאב ע"י תרופות משככות כאבים, הזרקה של חומרי אלחוש לאזור השבר טשטוש או אף הרדמה כללית.

לאחר ביצוע הרדוקציה מקובל לשמור את עמדת השבר עיי קיבוע הגפה בגבס.

הזמן בו הגוף מרפא את השבר הוא עד 6 שבועות וזהו הזמן המקובל לשמור את הגפה בקיבוע.

למרות הקיבוע הגבס, ישנם מצבים בהם השבר אינו יציב ומסוגל לזוז בתוך הגבס .לפיכך, קיימת משמעות רבה בביצוע מעקב צילומי רנטגן שבועיים לזיהוי מוקדם של תזוזה משנית של השבר.

ניתוח- במקרים שבהם עמדת השבר אינה תקינה או נוצרת תזוזה משנית של השבר בגבס, יציע כירורג כף היד ניתוח להעמדה של השבר וקיבוע.

קיבוע של השבר יכול להיעשות ע"י מסמרים העוברים דרך העור לעצם, ברגים או קיבוע על ידי פלטות וברגים.

קיבוע ע"י מסמרים מאפשר קיבוע של השבר עד לקבלת איחוי . מקבע זה אינו קשיח דיו ומחייב קיבוע נוסף של הגפה בסד תומך. קיימת חשיבות רבה לשמירה על היגיינה וניקיון של הפינים עם אלכוהול מדי יום, למניעת חדירת זיהום לעצם דרך המסמרים.

רק לאחר הסרת המסמרים ,ניתן לבצע הפעלה של המפרק המעורב.

בשברים מורכבים בהם קיימת מעורבות של המשטח המפרקי, קיבוע ע"י מסמרים אינו יציב. יתכן כי במקרים אלו, המנתח יבחר לבצע קיבוע על ידי פלטה וברגים. בשיטה ניתוחית זו השבר נחשף, מבוצעת רדוקציה  של השבר, על אזור השבר מונחת פלטה המקובעת אל העצם עם ברגים . הפלטות בהם משתמשים כיום

עדינות ובעלות מבנה אנטומי המותאם לאזור השבר. הפלטות נצמדות לעצם ואינה גורמת להפרעה תפקודית. לרוב, ניתוח זה מאפשר הפעלה מוקדמת של המפרק עוד לפני קבלת איחוי גרמי של השבר.